פלדנקרייז בצפון | פנינה מילמן | הדרך שלי

 

הדרך שלי בפלדנקרייז / פנינה מילמן

 

כאב איננו גזירת גורל

בצעירותי הייתי שחקנית כדורעף, כדורסל, קופצת לגובה ושחיינית. הצטיינתי בכל התחומים, גרפתי מדליות. לאחר מכן הפכתי למורה לחינוך גופני, הכשרתי ילדים לרוץ מהר ולקפוץ גבוה או רחוק.
שום דבר מכל אלו לא הכשיר אותי להתמודד עם כאבי הגב שהתעצמו בכל פעם שהרמתי את ביתי הקטנה, נשאתי משא כבד או השתתפתי בישיבה ממושכת.
הרגשתי שמשהו מאד בסיסי בהכרות עם עצמי ובידיעת עצמי חסר.
התוודעתי לשיטת פלדנקרייז ונפתחה לפני דרך נפלאה של תנועה ומודעות. מאז אני לומדת.
כשאנשים באים אלי עם אבחנה – תזוזת חוליה, פריצת דיסק, שחיקת סחוסי ברכיים ועוד, כמובן יחד עם תלונה על כאבים ומוגבלות בתנועה - אני מבקשת מהם לבצע כמה פעולות בסיסיות: לעמוד, לשבת, להגיע מישיבה לשכיבה, לקום מישיבה, להפנות את הראש ימינה ושמאלה ועוד. האופן שבו אנשים מבצעים את המטלות שלהם משקפת את דרך הגוף להתארגן. אני יכולה לראות כיצד הם מבצעים את התנועות, ומה בתנועתם איננו יעיל ואף מזיק. איך הם מכאיבים לעצמם מבלי לדעת.
זה אומר כמה דברים:
• למעט תאונות ומחלות (על כך אדבר בהמשך), אנחנו אחראים לגופנו ולתנועותיו, והכאב איננו גזירת גורל שנפלה עלינו משמים.
• אבחנות רפואיות, שכבודן במקומו מונח, יכולות להציע פתרונות לסלק את הכאב או המקור של הכאב במקום הנקודתי. אבל טיפול זה לא יוצר שינוי של ממש בהתארגנות של הגוף ושל מערכת השלד והשרירים.

 

הכאב וההתמודדות

כאב מעורר חוסר אמון בגוף. "הגוף שלי בוגד בי", ייעלבו רבים.
רוב האנשים רוצים פשוט להיפטר מהמגבלה והכאב כמה שיותר מהר, מבלי להבין שהם אלו שהביאו על עצמם את הכאב והקושי. הם רואים בו מעין גזירת גורל שנפלה משמים.
אם אנחנו מוכנים להסתכל על הכאב ולהבין את שורשיו, להבין שאנחנו גרמנו לעצמנו את הכאב והקושי, אנו מוכנים להכנה לתהליך של ריפוי.
הגוף שלנו יודע לעשות תהליך של תיקון וריפוי אם נותנים לו את ההזדמנות. אני מציעה לאדם לקחת אחריות על עצמו. אני משמשת לו מראה שמשקפת את אופן הארגון של התנועה, ובעזרת מגע יד או מילה הוא לומד מה צריך לתקן וכיצד לעשות זאת, תוך התמקדות בחלקים הבריאים של הגוף.
לעתים קרובות, עצם ההקשבה לגופנו, תשומת הלב לתנועה והמחשבה עליה, הם כשלעצמם חלק נכבד מהטיפול.

 

מתי לא כדאי להגיע אליי

לאנשים הבאים, לא מומלץ להגיע לשיעורי הפלדנקרייז שלי:
• אנשים שרוצים להיפטר מהכאב כמה שיותר מהר, מבלי למנוע את הפעם הבאה.
• אנשים שבשבילם כאב הוא סימן שהם חיים. "אני כואב משמע אני קיים", או בגרסה הפולנית "קמתי בבוקר לא כאב לי כלום. חשבתי אני מתה".
• אנשים שרואים בכאב גזירת גורל וחלק הכרחי מהחיים.
• אנשים הסבורים שהאבחנה הרפואית היא הדבר החשוב בדרך לפיתרון הבעיה.
• אנשים שהחליטו כי הפיתרון הוא "ללמוד לחיות עם הכאב".

ובנימה רצינית יותר: האם באמת כדאי להתפשר ולחיות בכאב תמידי? אלו החיים שאנו רוצים לחיות?

 

שובה של התנועה האבודה

כל תנועה שאנו מבצעים מורכבת מההתארגנות של המערכת השלדית, העצבים והשרירים. בכל תנועה ותנועה מתקיימים ההיבטים של הכוונה לנוע.
ובואו נודה באמת – זה לא רק הכאב, זה גם המוגבלות של הגוף, הגמישות שנעלמה, אובדן היכולת לעשות דברים פשוטים, יומיומיים ואובדן היכולת ליהנות מהגוף שלנו. זה מתסכל ומתיש.
איך הגעתי לזה? עוד כשהייתי מורה לחינוך גופני ולימדתי ילדים לרוץ, לקפוץ למרחק ולגובה, שאלתי את עצמי איך זה ישרת אותם בחיים הבוגרים. מה מכל זה הם לוקחים לעצמם? שאלו את עצמכם כאנשים בוגרים: מה אתם זוכרים משיעורי הספורט או החינוך הגופני בבית הספר? איך אתם מתנהלים היום כבוגרים עם מטלות היום יום?
כשהתחלתי ללמוד את הקורס למורים בשיטת פלדנקרייז קיבלתי את רוב התשובות. שיטת פלדנקרייז לא עוסקת בכאב. היא מתמקדת במה שאתה עושה, מחפשת את מה שגורם לכאב. וכשתתחיל לנוע בצורה נכונה ויעילה גם התנועה תשתפר וגם הכאב יעלם.
זה ההבדל מול כדורים, זריקות ושיטת אחרות, שלרוב רק מעלימות את הכאב לתקופה קצובה.
אינני קוסמת. אבל לימוד שיטת פלדנקרייז בא כדי לטפל בבעיה לעומקה, ולא רק להעלים את הסימפטום שלה - הכאב.
אחרי שנים רבות של ניסיון אני יודעת שהחזרתי לרבים תנועות אבודות שנעלמו עם השנים, הכאבים שהיו להם נעלמו ועזרתי להם להיות אנשים שלמים יותר עם שיפור משמעותי באיכות החיים, ביכולת ליהנות מהגוף ובדימוי העצמי.

 

 

 

 

צרו קשר:

 

0522-822515 | pnina26@gmail.com